שדה ואח' נ' לאומי קארד בע"מ

פסק דין

מונחת בפניי בקשת המשיבה, הנתבעת לדחיית התביעה על הסף ולחלופין להורות על מחיקתה , וזאת בשל אי קיום צווי בית משפט ואי הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם התובעים, המשיבים, גם לא במועדים הנדחים עליהם הורה בית המשפט.

המשיבים התובעים מתנגדים לבקשה. המשיבים אינם מכחישים שלא עמדו במועדים שנקצבו על ידי בית המשפט, אך תולים את העיכובים בין השאר בהחלפת בא כוחם. על כך השיבה המבקשת בתגובתה, כי החלפת מייצג אינה מהווה סיבה להצדקת המחדל.

ההלכה בעניין הנדון נסקרה באופן מקיף ע"י כב' השופטת פרוקצ'יה בע"א 2328/07 יורם אביחי נ' אביחי דרזנר (2009)(פורסם במאגרים):

"מושכלות יסוד הם כי כללי הפרוצדורה נועדו לשרת את הליך הדיון וההכרעה השיפוטית במחלוקת גופה, בהתאם לדין המהותי. חשיבותם העיקרית של כללי הדיון היא ביצירת המסגרת הדיונית הנאותה לצורך מתן הכרעה שיפוטית מושכלת. הם נועדו גם להגן על הזכויות הדיוניות של בעלי הדין, ולהבטיח להם את יומם בבית המשפט, ובכלל זה את זכות הטיעון המלאה, תוך שמירה על השוויון במעמדם הדיוני כלפי בית המשפט.

הגם שכללי סדר הדין נועדו להסדיר את המסגרת הדיונית לניהול המשפט, על בעל דין לעמוד בתנאיהם, כדי שיזכה ליומו בבית המשפט. כניסתו לטרקלין המשפט מותנית במעבר בפרוזדור הפרוצדורה, ועמידה במלוא התנאים שהיא מציבה. תנאים אלה נועדו להבטיח, בין היתר, את כיבוד האינטרסים הדיוניים הלגיטימיים של בעלי הדין משני הצדדים, את השוויון במעמדם, ואת האינטרס הציבורי בקיום הליך שיפוטי ענייני, יעיל, וחסכוני בזמן. הם נועדו להבטיח כיבוד החלטות ביניים של בית משפט, המהוות תנאי, בנסיבות מסוימות, לקיום דיון בתובענה העיקרית.

בעל דין המפר את כללי הדיון עלול להיעצר בפרוזדור הדיוני ולא להגיע לאולם המשפט לדיון במחלוקת גופה. אמנם, לעיתים, סטייה מכללי הדיון היא בת-תיקון, ולא אחת, מתבקש איזון בין התועלת הנצמחת מעמידה בלתי מתפשרת על קיום סדרי הדין לבין הנזק העלול להיגרם מסגירת השער לבירור המחלוקת המהותית עקב ההפרה הדיונית. לא אחת, במסגרת איזון זה, רואה בית המשפט לנכון להטיל על מפר הכלל הדיוני סנקציה כספית או אחרת, תוך הותרת זכותו ליומו בבית המשפט לצורך בירור טענותיו המהותיות.

אולם כאשר מדובר בהפרה חוזרת, נמשכת והולכת של כללי הדיון, ואי קיום שיטתי ומכוון של החלטות ביניים של בית המשפט, המציבות תנאים מסוימים לבירור התובענה העיקרית, רשאי בית המשפט לסלק את התובענה על הסף בדרך של דחייתה, כדי למנוע אפשרות של הליך נוסף שתהא בו הטרדה נוספת של הצד שכנגד ושל בית המשפט. יש להניח, כי צעד קיצוני כזה יינקט במצבים של הפרה דיונית בעלת משמעות חמורה, ואפשר אף מתמשכת, ותקנה 101(3) לתקנות סדר הדין האזרחי נותנת בידי בית המשפט כלי דיוני להביא לתוצאה זו. זכות הגישה לערכאות היא, אכן, זכות חוקתית חשובה, אך הגשמתה מותנית בעמידה בתנאים פרוצדורליים, ובתום לב בקיום החלטות של בית המשפט, המשמשים "כרטיס כניסה" להיכל המשפט. הפרה שיטתית ומתמשכת של כללים אלה עלולה לשלול מבעל דין את כרטיס הכניסה, ולמנוע הכרעה שיפוטית מהותית בגופה של המחלוקת".

במקרה שלפנינו הגעתי לכלל מסקנה שהמשיבים באופן עקבי אינם מכבדים הסכמות דיוניות אליהן הגיעו עם הצד השני, ושקיבלו תוף של צו על ידי בית המשפט: המשיבים הפרו את ההסכמה הדיונית אליה הגיעו ביום 12/5/10 בדבר השלמת ההליכים המקדמיים; המשיבים לא עמדו במועד שנקבע על ידם להגיש תצהירי עדות ראשית ליום 10/8/10, ובקשו דחייה עד ליום 15/9/10; גם במועד זה לא עמדו המשיבים, בקשו וקיבלו אורכה להגשת תצהירים עד ליום 16/10/10. כל הדחיות הללו גררו דחיות של ישיבות קדם משפט. בטרם הגיע המועד להגשת תצהירים ביום 16/10/10, הודיע ב"כ המשיבים דאז על התפטרות מייצוג. בית המשפט הבהיר בהחלטתו מיום 6/10/10 שהדבר לא יגרור את שינוי המועדים. גם במועד של ה – 16/10/10 לא עמדו המשיבים, ועד למועד זה לא הוגשה כל בקשה למתן אורכה. רק בתחילת חודש זה, ובתגובה לבקשת המבקשת, הגישו המשיבים בקשה למתן אורכה להגשת תצהירי עדות ראשית, כשהנימוק הינו החלפת באי הכוח. מעיון ביפוי הכוח שניתן עולה שאכן החלפת הייצוג לא היתה בסמוך להגשת תגובת המשיבים. אין כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא הוגשו התצהירים עוד "בתקופת" המייצג הקודם. המשיבים בקשו וקיבלו שלוש דחיות לצורך הגשת תצהירים – סבורני שבכך נהגה המבקשת במשיבים באופן חברי וקולגיאלי, ואף בית המשפט גילה אורך רוח, אולם הגיע השלב לומר – לא עוד. רוצים המשיבים לנהל את תביעתם – יתכבדו ויפנו מזמנם ומרצם ויעמדו בצווים שיפוטיים שניתנו בענייניהם. בית המשפט, כמו גם הצד השני, אינם אמורים "להתאים" את עצמם לקצב של המשיבים ולדרך בה בחרו לנהל את תביעתם.

לאור כל האמור לעיל, בחרתי שלא להעניק אורכה נוספת (רביעית במספר) לצורך הגשת תצהירי עדות ראשית. משלא הוגשו תצהירים – יש לסלק את התביעה שבפניי.

שקלתי את המובא לעיל מתוך פסק דין גיל – סבורני שבמקרה הנדון יש להורות על מחיקת התביעה ולא על דחייתה, כך שלא יחסם יומם של המשיבים בבית המשפט. הנני מחייבת את המשיבים לשלם למבקשת הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

והיה והמשיבים יבקשו להגיש מחדש את תביעתם, לאחר שיפנו מזמנם וירתמו את עצמם להליך המשפטי, על פי הקצב המוכתב על ידו, יהיה עליהם להוכיח כי שילמו את סכום ההוצאות הנזכר לעיל.

המזכירות תעביר עותק החלטה זו לצדדים בדואר.

ניתן היום, ד' כסלו תשע"א, 11 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: